אנחנו חיים בתקופה של אינסוף גירויים… מסכים, הודעות, רשתות, הסחות דעת.
ובעולם כזה, מציאת רגעי חיבור אמיתיים, לשפה, למשפחה, לעצמנו- היא אתגר לא פשוט.
המסע שלי לא התחיל מתוכנית מסודרת, אלא מרגע אחד קטן בבית.
ישבתי עם הילדים וניסיתי ללמד אותם מילה באמהרית.
הם צחקו, התבלבלו, שאלו שאלות, ואני חייכתי.
כמורה ותיקה, אני יודעת שלמידה לוקחת זמן. אבל כאמא, באותו רגע, למדתי משהו חדש על סבלנות, הקשבה וקצב אישי.
יש פער בין הקצב שבו אנחנו רוצים שהילדים ילמדו, לבין הקצב שבו הם באמת מוכנים ללמוד.
אבל אני רגועה….
כי אני יודעת שיצרתי עבורם מקום שיחכה להם, פלטפורמה מקצועית, חמה ומכבדת,
שבה, כשהם יהיו מוכנים, יוכלו לגלות את השפה בקצב שלהם, בדרך שמדברת אליהם.
ובינתיים, אני זורעת זרעים…
במילים קטנות, בשירים, בבדיחות משפחתיות, בשיחות סביב שולחן האוכל.
זרעים של שפה, זהות, חיבור לשורשים שיום אחד ינבטו בזמן הנכון.
עם השנים הבנתי ששפה היא לא רק מילים או סימנים, היא דרך.
דרך לבנות זהות, לגעת בזיכרון המשפחתי, וליצור תחושת ערך ושייכות אמיתית.
"ትዕግሥት -לומדים אמהרית בכיף" נולד מהמקום הזה.
לא כמיזם של הוראה בלבד, אלא כגשר – בין דורות, בין תרבויות, בין לבבות.
נדמה לי שכל משפחה מכירה את הרגע הזה, כשאנחנו מנסים “להעביר משהו הלאה”,
ומבינים שבדרך אנחנו גם לומדים מחדש מה חשוב באמת.
וזה בדיוק מה שארצה לחלוק כאן
מחשבות ותובנות על חינוך, זהות, הורות ולמידה
בקול פשוט, בגובה העיניים, ועם הרבה לב.
כי כל מילה היא זרע של חיבור- וכשנותנים לה זמן, היא צומחת ללב שלם