על שפת אם, ועל מה שנשאר גם כשהשפה משתנה

על שפת אם, ועל מה שנשאר גם כשהשפה משתנה

יש דברים שלא שמים לב אליהם בזמן שהם קורים.
רק בשלב מסוים מבינים שמשהו השתנה.. לא בהחלטה, אלא מתוך החיים עצמם.

יום שפת האם הבינלאומי גרם לי לעצור רגע, ולחשוב על השפות שנמצאות בחיים שלי.

הילדים שלי נולדו לתוך העברית.
זו השפה שבה הם גדלים, לומדים וחושבים.
זו המציאות שלהם. היא טבעית, והיא נכונה.

האמהרית, לעומת זאת, היא השפה שאני נולדתי לתוכה.
לא למדתי אותה באופן רשמי … היא הייתה שם, כחלק מהחיים.

ובמשך שנים לא עצרתי לחשוב על המשמעות של זה.
לא כי זה לא היה חשוב, אלא כי לפעמים כך קורים החיים.
כל אחד גדל לתוך המציאות שבה הוא נמצא.

הרגע שבו זה התבהר לי לא היה רגע גדול במיוחד
פשוט שמתי לב שהילדים שלי יכולים ללמוד כמעט כל שפה שירצו..
דרך אפליקציות, משחקים וסרטונים.
שפות חדשות נכנסות לחיים שלהם בקלות.

ואז עלתה בי שאלה פשוטה:
אם שפה אפשר ללמוד… אז גם שפה שלא עברה באופן טבעי יכולה לקבל מקום.

לא מתוך חובה.
לא מתוך ניסיון להחזיר משהו.
אלא מתוך בחירה לאפשר.

כי שפת אם היא לא רק השפה שאדם מדבר.
היא גם חלק מהסיפור שממנו הוא הגיע.
והיא יכולה להישאר חלק מהזהות- גם אם היא לא השפה הראשונה.

יום שפת האם הבינלאומי הוא תזכורת לרגע הזה.
לא רק לשפות שאנחנו מדברים, אלא גם לשפות שנמצאות ברקע.

לפעמים, עצם ההיכרות איתן – כבר יוצרת חיבור.
לא כדי לחייב.
אלא כדי לתת אפשרות.

כי שפה, סיפור וזהות לא נשמרים מעצמם -הם חיים רק כשנותנים להם מקום.